לפני כמה חודשים הצטרפתי לאקדמיה לשחמט המחלקת את חבריה לקבוצות של עשר לצורך אימון יעיל. בשלי היו שמונה גברים ושתי נשים בגילאים שנעו בין עשרים לארבעים. התיידדתי עם אחת הנשים האלה שנשואה ויש לה בת בת שנתיים. רוב האנשים בקורס שלנו (כולל אותי) מוצאים אותה מושכת ביותר. בשבוע שעבר ארגן המדריך טורניר שחמט בבליץ בתוך הקבוצה שלנו. היא ואני נמשכנו לשחק אחד את השני בשלב הליגה. לפני המשחק היה בינינו קצת התעסקות שובבה, אך בשום שלב לא ראיתי את התוצאה חשובה כלשהי. במהלך המשחק שיחקתי מהלך טוב שהיא העריכה. זה קצת טעון אותי ושלפתי את המשחק הכי טוב שלי שלצערי היא לא הצליחה להתאים לו. היא בירכה אותי די בחום והצהירה שהיא גאה בי. לא היה שום דבר המעיד שהיא נסערת. כפי שהיה המזל, שנינו ניצחנו את המשחקים שנותרו והעברנו לסיבוב האחרון בו אנו אמורים להתמודד שוב זה עם זה.
הבעיה היא: היא התחילה להאמין שאני השחמטאי הכי טוב. אני שונא לראות אותה נמוכה באמונה עצמית. אני חושש שהיא עשויה להפסיד גם את המשחק מחר. כיצד אוכל להעלות את רוחה למקרה שאזכה בלי להרגיש אשמה בעצמי?
שים לב:
- אנו חולקים מערכת יחסים אפלטונית. נראה שהיא מתייחסת אלי כמעט כמו לילד מכיוון שהיא מבוגרת בהרבה.
- אני עדיין סטודנטית (מגמת מתמטיקה) בזמן שהיא מורה (הוראת ביולוגיה).