אמנם נאמר כי חיקוי הוא הצורה החמורה ביותר של חנופה, אך לפעמים נראה שהוא מרחיק לכת עם מבטאים. קראתי כמה מאמרים המציעים כי זה טבעי שאנשים ישקפו או ימתנו את הגייתם לזו של הסובבים אותם (ראה מאמר זה), אך יש פעמים שזה נראה יותר מדי "למעלה "להיות רק שיקוף או אפילו חנופה.
מהי תגובה הולמת כשנראה שמישהו לועג לי על ידי חיקוי המבטא שלי?
האם אתה צריך להיות אתה? נראה די ברור שאם אתה יכול להימנע מכעסים או מעבירות, עדיף לכולם. בדרך כלל, עם זאת, אין לנו אפשרות לבחור אם להיעלב.
עכשיו, אם אתה נעלב, אתה יכול לשאול את המהלך הזה. אשמח לומר שעשיתי את זה, אך למרבה הצער, אני זה שחיקיתי כאן מבטא קשות.
הבחור השני חייך, הניד בראשו ואמר, "דון ' אני לא מבטיח שאתה לא נשמע כמו ____. " הוא עקב אחריו בקריצה קטנה.
בכנות באמת, שוללתי את עצמי לחשוב שהמבטא שלי היה יפה טוב, אז התאכזבתי קצת. עם זאת, לא ניסיתי את המבטא שוב. רק שנים אחר כך גיליתי שהוא קצת נעלב. תגובתו האדיבה לחלוטין (א) חסכה את רגשותיי וחסמה אותי במבוכה באותו הרגע, ו (ב) מנעה כל תחושה רעה בהמשך. בסופו של דבר ידידי ואני התרחקנו, אבל אני די בטוח שהאוקיאנוס האטלנטי בינינו היה הסיבה לכך, לא ה faux pas והתאוששותו החיננית מאוד.
אני מבין הרבה מזה. יש לי דרכים שונות להתמודד עם זה - תלוי מי מדבר:
עמיתים - הא, הא, אנחנו יכולים לדבר אנגלית במקום אם תרצה.
זרים - כן, היית כאן 30 שנה ועדיין לא יכול לדבר כמו שצריך. ואז הם אומרים, אבל אתה מדבר ממש טוב!
בני זוג - וואט אתה שוקע? אם אנשים מרושעים לגבי המבטא שלי אני לפעמים בועט להם באוזן, לא יכול לעזור לעצמי, אל תיזהר