האדם שאני מדבר עליו היא אמא שלי. יש לה דיכאון והיא פונה לרופא.
זה קצת מחוספס לדבר על סוג כזה שלך, אבל מחוספס כמו שהוא זו האמת.
אמי גידלה אותי ואת אחיותי בעצמה, לאחר שאבי נפטר לפני זמן רב. אני חושב שזה פיתח אצלה הפרעה כלשהי, ובוודאי שזו תהיה טראומה עבור כל מי שאיבד את היקרה. עד שהיא יוצרת צרות מאיזשהו מקום. זה לא משהו מבודד, אלא התנהגות שהיא ממשיכה לעשות.
התנהגות זו משפיעה על מערכות היחסים שלה ומרחיקה את כל מי שסביבה.
לדוגמא:
- היא הייתה הסיבה להתפרקות מערכות היחסים של אחיותי רבות.
- היא הפכה את חייה של דודתי לגיהינום חי.
- היא תציג עצמה ידידותית לזמן מה, ואז ליצור איזשהו מצב מגונה שישבור את הקשר.
הבעיה הגיעה למצב בו אחותי ואני החלטנו להתרחק ממנה כדי להישאר אצלנו שפיות.
הבעיה בכך היא שהיא הצהירה לי שהיא אומללה, וכבן אני באמת רוצה לעזור לה.
אני באמת רוצה להיות קרוב אליה, אבל ברגע שאעשה את זה היא תהיה רכושנית ומובטח שיהיו לי הרבה בעיות.
אני אפילו לא רוצה להציג את החברה שלי בשבילה מהסיבה המדויקת הזו.
זה כאילו שהיא ממש שמחה ואז היא הופכת ל ממש עצובה . כמה דברים דו-קוטביים.
איך יכולתי לגשת אליה, בנושא פנייה לעזרה מקצועית, בידיעה שהתגובה שלה תהיה בלתי צפויה?
כשאני לא צפוי, אני מתכוון לכך נראה שהיא לא מכירה בכך שהיא מושכת אנשים, וכנראה שבוכה ללא הפסקה אם אביא את הנושא הזה.
נ.ב: לא בטוחה אם חשוב אבל היא נשואה ואני מבלה מעט זמן עם אותם כפי שאני יכול.
עדכן
בדיוק דיברתי עם בני משפחה (אחיות ודודה) על המצב הזה והם הצהירו שהיא כבר הלכה לפסיכיאטר ויועצים, ומכיוון שההתנהגות לא השתנתה, אני לא בטוח אם זה משהו שקשור לרפואה או שהיא פשוט משחקת משחקים.